תקופה ארוכה יכולתם לקום בבוקר ולגלות שחשבונכם נסגר, החנות ננעלה, הקמפיין נסגר ונגרם לכם נזק כואב. בטח גם אתם כעסתם, וניסיתם ליצור קשר עם הפלטפורמה, להבין למה זה קרה ולשחזר את החנות או החשבון. אני גם מנחש שלא ממש הצלחתם.
אז פניתם לעורך הדין שלכם ורציתם להגיש תביעה. הרי אי אפשר לסגור בלי הסבר!
ואז מגיע המכשול הבא. הגשת תביעה בארה”ב היא תהליך יקר מאוד, שבמרביתם של המקרים ממש לא היתה מוצדקת. כן, לא היתה לכם ברירה אלא לספוג את ההפסדים או לתבוע בישראל.
אלא שמי שתבע בארץ יודע, שבתי המשפט לא מיהרו להושיט ידם ולחקור בנושא. הסיבה: תנאי השימוש (ToS) של ענקיות האינטרנט כוללים סעיפי ברירת דין וברירת סמכות מקומית מכוחם אתם חייבים לתבוע אותם בחו”ל. למשל בקליפורניה שבארה”ב…
והנה, שני פסקי דין של בית המשפט העליון שלנו מהתקופה האחרונה משנים את המצב
ראשון היה רע”א 5860/16 Facebook Inc נ’ אוהד בן חמו, מלפני כשנתיים. מבלי להכנס לפרטי התביעה עצמה, בית המשפט הישראלי קבע שבתביעה צרכנית כנגד פייסבוק (למשל סגירת חשבון פרטי), התובע נחשב “צרכן” לפי חוק הגנת הצרכן הישראלי. חוק זה הוא חוק “קוגנטי”. כלומר, מחייב ואי אפשר לשנותו בהסכם. לכן, על אף תנאי השימוש, תביעה שכזו יכול שתוגש בישראל, לפי הדין הישראלי.
השני, מלפני ימים ספורים, הוא רע”א 7470/20 Facebook Ireland Limited ו-Facebook Inc. נ’ רותם גל וסמיון ולדברג. בפסק דין זה, כבר כללו תנאי השימוש של פייסבוק התייחסות להלכת בן חמו, וקבעו שתביעות של צרכנים כנגד פייסבוק ישמעו במדינתם שלהם, לפי הדין המקומי. כל יתר התביעות כנגד פייסבוק – ידונו בקליפורניה, לפי הדין שם. במקרה הזה, שני קמפיינרים בפייסבוק הגישו בקשה לאישור תביעה כייצוגית כנגד פייסבוק. פייסבוק ביקשו את מחיקתה, מהטעם שלפי תנאי השימוש שלה הם אינם רשאים לתבוע בישראל, אלא עליהם להגיש את תביעתם בארה”ב.
בית המשפט המחוזי (שהעליון קיבל וקיבע את החלטתו), קבע כי מעמדו של תובע כ”צרכן” אינו תלוי בהיותו של הגוף – גוף מסחרי (בעברית – גם עסק עשוי להחשב כ”צרכן” לצורך החוק). בשל פער הכוחות בין פייסבוק לבין המפרסמים בו, ובשל העובדה שתנאי השימוש משתנים מעת לעת לפי שיקול דעתה של פייסבוק, מעמדו של מפרסם בפייסבוק אל מול פייסבוק כמוהו כ”צרכן”, כך נקבע. על כן חוק הגנת הצרכן חל למעשה גם על מפרמים בפייסבוק, ועל כן בית המשפט הישראלי רשאי לשמוע תביעה שהוגשה בישראל, לפי הדין הישראלי, כנגד פייסבוק. הערעור על החלטה זו נדחה, וההחלטה קיבלה תוקף מחזק.
אבל בהחלטה הזו יש בשורה אף יותר גדולה מפייסבוק
ההגיון בהחלטה הזו ניתן ליישום ביחס לכמעט כל פלטפורמה מקוונת גדולה. זו החלטה שעשוייה להיות game changer ביחס לענקיות אינטרנט שונות.
חשבונות מפרסם ב-Google Adsense שנסגרים פתאום והכסף לא מועבר למפרסם, חנויות אמאזון שנסגרות ללא הסבר, חשבונות של משרדי פרסום שנסגרים ללא התראה או הסבר ומקרים רבים אחרים. אכן, יהיה צורך לוודא בכל מקרה האם מתאים לנסיבות והאם יתאים ליישום ההלכה החדשה או לא (ויתכן שלא). אבל החלטה שכזו בבית המשפט העליון פותחת כר חדש ונרחב למפרסמים, משווקים וסוחרים דיגיטליים להגן על זכויותיהם מול ענקיות האינטרנט.
אסיים באזהרה (הרי אני עורך דין, לא…) – החלטה שכזו לא אומרת שמעכשיו כל תביעה שתוגש בארץ כנגד פייסבוק או גוגל תתקבל. אבל החלטה כזו בהחלט מאפשרת למי שהפלטפורמות האינטרנטיות הגדולות פגעו בו, לעמוד על זכויותיו המשפטיות בערכאה שתקשיב לו, ולא לרדוף אחריהן ברחבי העולם.
עורך הדין יורם ליכטנשטיין לא יצג בתיקים הנזכרים מעלה.
